<h1>צרור הכסף הקצר, דרך א' שער ו'</h1>
<h2>דף יד.</h2>
והטוען שאין אחריות בשטר שעליו, אחריות טעות סופר הוא פ"ק דמציעא. רק אם פירש "בלא אחריות". ואפילו לא הזכירוהו מלוה ולוה הוי טעות ולא בעי לאימלוכי וגובה ממשעבדי. ה"ר יונה. ובמתנה צריך לאמלוכי, בעיטור גם כן. ולשון אחריות הוא דבר שמן וטוב, ותרגום "אחריתך" שפר. ובאחריות מפורש אפילו לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה קני. ואי יהיב זוזי המקח לאשה נמי קני, אפילו לקח ממנו ראשון, איתא פרק הניזקין בגיטין [נ"ח ע"ב].
<h2>דף טו:</h2>
והכותב אחריות במכירת קרקע, והשביח בו הלוקח, וחזרו והוציאוהו מידו, אם לוקח זה [לא] הכיר שהיא גזולה גובה אפילו שבח שהשביח. ואם קבל אחריות מפורש ויש לגזלן קרקע, גובה אפילו השבח אם בהכיר. ובעל המאור [כתב] דאם קנו מידו או שיש לו [קרקע אם השבח יתר על] ההוצאה נוטל ההוצאה מאותו טורף הקרקע, והשבח מן המוכר. במציעא הרשב"א.
<h2>דף סה:</h2>
ומי שהלווהו על שדהו ואמר "אם אי אתה נותן לי כך עד ג"ש הרי היא שלי", לא הביא ולא נתן הרי היא שלו. ואם מת בתוך הזמן ולא נתן, הרי היא של לוקח או של יורשיו, לך ולא ליורשיו [משמע]. ודין זה בקידושין פרק האומר [ס' ע"ב]. ואי שוי חד מינייהו שליח, לא אמרינן לי ולא לשלוחי.
<h2>דף עב.</h2>
שטרי חוב המוקדמים פסולים, והמאוחרים כשרים. ופסולים לגבות ממשעבדי, אבל מבני חרי גבו, [כ"כ] רש"י ור"ם פכ"ג במלוה. וכגון שכתבו שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו, ולא נטל, דאם כן מעכשיו ישתעבד. ובירושלמי במסכת ראש השנה [עי' שביעית פ"י ה"ג], מאן מודע דהוא מוקדם, העדים. ואע"ג דא"ר שמעון עדים החתומין נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד, תמן כשאמרו לא חתמנו. כל עיקר, ברם [הכא] באומר על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו. וכן [כתוב] בעיטור שיכולים העדים לומר על מנת כן חתמנו ושטר שזמנו שנכתב ביום שבת או ביוה"כ, מאוחר הוא וכשר, דבע"ש נכתב. ואע"פ שיכולנו לומר שמא מוקדם הוא, אין פוסלין, ואין בזה עסק עם אותו שאמרו [ב"ב קס"ה ע"א] יד בעל השטר על התחתונה, כי לעולם מחזיקין את השטר בחזקת כשר, שלא אמרו דיד בעל השטר וכו' אלא כשיש לשון שטר שיש לדונו לזכותו של בעל השטר או לחובתו, כגון כסף סתם. אבל לפסול השטר לא אמרו, דמסתמא העדים אין עושים שקר הרשב"א בגט פשוט. שטר שכתוב בו בא' בניסן, ואמרו לעדים איך אתם מעידים והלא עמנו הייתם, כשר דחיישינן שמא אחרוהו וכתבוהו והפוסל עליו הראיה, ר"ח רש"ם העיטור רמב"ן. וכשכותבין שטר מאוחר כותבין "שטרא דנא לאו בזימניה כתבנוה", איתה פרק גט פשוט [קע"א ע"ב]. ומי שאיחר לכתוב יום הקנין, כותב יום הכתיבה. ושטר מאוחר היינו שאיחרו זמן כתיבתו וכתבו יום שנכתב בו ולא יום הקנין. אבל לכתוב בניסן זמן תשרי אין עושין לכתחילה משום דמיחזי כשיקרא, הרשב"א ואיתיה פרק גט פשוט. ודוקא לגבי הלואה שטר מאוחר כשר, אבל לגבי [מכירת] קרקע אפילו מאוחר פסול, מטעם האמור פרק גט פשוט [שם] דזימנין דמזבן ליה ארעא בניסן וכתיב ליה בתשרי הבא ומתרמי ליה זוזי ביני וביני וזבין ליה מיניה וכי מטא תשרי מפיק לשטרא ואמר הדר זבינתה מינך. ושטר שנכתב ביום ונחתם בלילה פסול שהוא מוקדם.
<h2>דף עג:</h2>
אסמכתא לא קניא. [פירש] רש"י דאסמכתא הוי כל דגזים, כדאיתא פרק איזהו נשך [ע"ג ע"ב], אם אוביר ולא אעביד אשלם אלפא זוזי, ואיתא פרק המקבל [ק"ד ע"ב]. והקשו עליו. והרשב"א [פירש] דכל "דאי" שהוא דרך קנס שאין המתנה רוצה בקיומו, כגון אם אעשה [כך] שאשלם לך כל או אם אני חוזר בו אכפול ערבונך או ערבוני מחול הוי אסמכתא, פרק גט פשוט. ואסמכתא דקנו מיניה קניא, והוא דלא אניס וב"ד חשוב, כדאיתא פ"ד נדרים בנדרים ור"ם פרק גט פשוט בפירוש המשנה. ויש אומרים דלא בעינן כולי האי רק לקנסות של ב"ד, ולא לשאר אסמכתות. ואם כתוב "מעכשיו" או "דלא כאסמכתא" קניא, כן [כתוב] בתשובה לרשב"א. והתולה באחרים אין זה אסמכתא, הרשב"א בשם רבותיו, והוא אינו מודה [להם]. ובתנאי בני גד ובני ראובן שהם רוצים בקיום השטר אע"פ שהוציאו בלשון "אם" קיים. וכן בגיטין במתנה "אם לא באתי וכו"', לפי שאין האיש מגרש כי אם מדעתו, ואין אסמכתא אלא בדבר שהוא אנוס בו שאונסו מה שהוא צריך לו ולולי שמתנה עם בעל דינו על דבר זה לא היה שומע לו.
<h2>דף קד:</h2>
אסמכתא לא קניא. [פירש] רש"י דאסמכתא הוי כל דגזים, כדאיתא פרק איזהו נשך [ע"ג ע"ב], אם אוביר ולא אעביד אשלם אלפא זוזי, ואיתא פרק המקבל [ק"ד ע"ב]. והקשו עליו. והרשב"א [פירש] דכל "דאי" שהוא דרך קנס שאין המתנה רוצה בקיומו, כגון אם אעשה [כך] שאשלם לך כל או אם אני חוזר בו אכפול ערבונך או ערבוני מחול הוי אסמכתא, פרק גט פשוט. ואסמכתא דקנו מיניה קניא, והוא דלא אניס וב"ד חשוב, כדאיתא פ"ד נדרים בנדרים ור"ם פרק גט פשוט בפירוש המשנה. ויש אומרים דלא בעינן כולי האי רק לקנסות של ב"ד, ולא לשאר אסמכתות. ואם כתוב "מעכשיו" או "דלא כאסמכתא" קניא, כן [כתוב] בתשובה לרשב"א. והתולה באחרים אין זה אסמכתא, הרשב"א בשם רבותיו, והוא אינו מודה [להם]. ובתנאי בני גד ובני ראובן שהם רוצים בקיום השטר אע"פ שהוציאו בלשון "אם" קיים. וכן בגיטין במתנה "אם לא באתי וכו"', לפי שאין האיש מגרש כי אם מדעתו, ואין אסמכתא אלא בדבר שהוא אנוס בו שאונסו מה שהוא צריך לו ולולי שמתנה עם בעל דינו על דבר זה לא היה שומע לו.
